אימרנוב ואח' נ' גשר לרכב בע"מ

פסק דין

התובעת 1 הינה הבעלים של רכב מסוג מאזדה לנטיס מ.ר. 45-470-19 (להלן: הרכב) והתובעת 2 הינה ביתה ומי שמשתמשת ברכב. יצוין, כי התובעת 2 היא הרוח החיה מאחורי תביעה זו ולפיכך, תכונה "התובעת" במסגרת פסק דין זה.

אין חולק, כי ביחס לרכב זה נרכש ביטוח גרירה מאת הנתבעת, שהינה חברה העוסקת במן שירותי גרירה וחילוץ.

עניינה של תביעה זו, הינו בנזקים אשר נגרמו לתובעת, כך לטענתה, כתוצאה מאופן התנהלות הנתבעת במהלך הימים 21.12.11- 23.12.11 עת התגלתה תקלה ברכב.

טענות התובעות:

תחילת האירועים נשוא תיק זה, בנורית תקלה אשר נדלקה ברכב התובעות ביום 21.12.11.

לטענת התובעת, מבדיקה שנערכה במועד זה לרכב במוסך "אור הצפון" בקריית שמונה התברר, כי סיבת הידלקותה של נורית החיווי הינה תקלה חמורה באלטרנאטור המונעת את האפשרות לנסוע ברכב, וכי עלות תיקונה של תקלה זו עומד על סך של 900 ₪.

התובעת העדיפה לבצע את התיקון במוסך בחיפה, ולאחר שהובהר עם סוכנת הביטוח כי היא זכאית לגרור את הרכב לחיפה, פנתה התובעת לנתבעת לצורך הזמנת גרר.

בקצירת האומר ייאמר, כי בבסיס התביעה עומדת הטענה לפיה הנתבעת לא מילאה אחר חיוביה החוזיים וסירבה לגרור את הרכב מקריית שמונה לחיפה.

עיקר הטענות עניינן באירועי יום ה- 23.12.11, עת החלה היא נסיעתה לכיוון חיפה לאחר שהטעינה את מצבר הרכב, בהתאם להנחיית חשמלאי מטעם הנתבעת אשר בדק את הרכב יום קודם לכן (22.12.11) והטעין את המצבר באמצעות כבלים וציין בפניה, כי תוכל להגיע למוסך רק במידה ולא תדליק את אורות הרכב.

מעובדות כתב התביעה עולה, כי בסמוך לאחר תחילת הנסיעה הבחינה התובעת כי כל שעוני הרכב (מהירות, חום מנוע, דלק ושעון סל"ד) מאופסים ולאחר מכן אף כבה מנוע הרכב.

לאחר שהתקשרה לנתבעת, הובהר לה , כי אין היא זכאית לשירות גרירה אך הוצע לה לשלוח שוב חשמלאי למקום וכי במידה וחשמלאי זה יקבע כי הרכב אינו תקין, אזי ישלח גרר.

חשמלאי כאמור נשלח למקום וכקודמו, הטעין את מצבר הרכב באמצעות כבלים. התובעת ציינה, כי במהלך הבדיקה, התקשרה אליה נציגת הנתבעת והבהירה לה כי אין זכאית אף לטיפול זה וחייבה אותה בסך של 300 ₪. כן הובהר לה, כי במידה ולא תשלם סכום זה היא תיחסם במערכת.

לטענת התובעת, היא טענה הן בפני החשמלאי והן בפני נציגת השירות כי אין היא יכולה מבחינה בטיחותית לנסוע ברכב מבלי לדעת את מהירות הנסיעה וללא אורות, אך בתגובה נאמר לה , כי משהחליט החשמלאי כי הרכב תקין, אזי לא ניתן לערער על קביעתו.

לפיכך, ולמרות החשש שהעלתה בפני נציגי הנתבעת, היא החלה בנסיעה לכיוון כרמיאל כאשר החשמלאי נוסע אחריה אך בצומת הגומא, כבה המנוע.

בשלב זה שוב הטעין החשמלאי את המנוע ובד בבד, ביקש מהנתבעת אישור להתקין לה מצבר ליווי ואולם, לאור העובדה כי לא היה ברשות התובעת אמצעי תשלום אותו יכלה להותיר כפיקדון, סירבה הנתבעת להעניק לה שירות זה והחשמלאי נסע מהמקום.

במקום חלף באקראי נהג משאית אשר הטעין את המצבר שלוש פעמים (כל אימת שהרכב נתקע), עד אשר הגיעו למוסך איילת השחר, שם הותירה התובעת את הרכב מחוץ למוסך ושבה לביתה לחיפה בטרמפים מכיוון שבמועד זה לא הייתה תחבורה ציבורית (יום שישי בשעות אחה"צ).

התובעות עתרו לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים: סך של 1,747 ₪ בגין החזר עלות ביטוח הגרירה, סך של 1,320 ₪ בגין עלות תיקון הרכב, סך של 1,000 ₪ בגין נסיעות במשך שבועיים בהם הרכב היה בתיקון, סך של 300 ₪ בגין עלות התמלול, סך של 17,000 ₪ בגין עוגמת נפש וסיכון חיי התובעת והמשתמשים האחרים בכביש, סך של 300 ₪ בגין אובדן יום עבודה וסך של 500 ₪ בגין הוצאות שונות ובסה"כ העמידה התובעת תביעתה על סך של 22,667 ₪.

טענות הנתבעת:

בפתח הדברים טענה הנתבעת כי דין התביעה להדחות וזאת, לאור הקבוע בסעיף א-3-א-5 לכתב השירות לפיו, אין השירות כולל גרירה ממוסך ואילו התובעת אישרה בכתב התביעה כי הרכב היה במוסך "אור הצפון" שם נמצא כי יש צורך בהחלפת האלטרנאטור.